הסתרתי את ההתמכרות שלי מכולם… לא ציפיתי שיחשבו שאני סוחר סמים
הסתרתי את ההתמכרות שלי מכולם… לא ציפיתי שיחשבו שאני סוחר סמים
מאז שהייתי ילד, אהבתי להתעסק עם מהדקים. הייתי אוהב לעשות דברים מטומטמים כמו כל ילד כמו להוציא את הקפיצים ולשחק איתם... דברים כאלה. אחד הדברים שאהבתי לעשות היה לפתוח רצועת סיכות חדשה ולפרק אותה לפני שאני מכניס למהדק. הייתי מעביר את האצבעות דרך הסיכות, סופר אותן ושובר אותן ... פשוט אוהב את זה.
יש 210 סיכות ברצועה רגילה ולפעמים הייתי מפרק כל אחת מהן עד שהאצבעות שלי היו כואבות או שהייתי נדקר והיה יורד לי דם. אפילו מצאתי רצועות מסוימות עם 209 ו 211 סיכות כמה פעמים.
זה התחיל בערך בכיתה ב' כשהמורה שלי הייתה מבקשת ממני לעזור לה להדק כל מיני חוברות לתלמידים. כשהיא לא הייתה מסתכלת הייתי שם רצועה של סיכות בכיס ואז בהפסקה הולך לשירותים ומפרק את הרצועה. את כל דמי הכיס שלי בזבזתי על קופסאות של סיכות. כל פעם שהייתה לי אפשרות הייתי קופץ לקרביץ או לאופיס דיפו וקונה כל מיני סוגים של סיכות עד שצברתי אוסף של גדלים ומותגים שונים של סיכות.
אפילו בצבא בתור לוחם הייתי מתגנב למשרדים של המפל"ג ודופק כמה קופסאות שאני מוצא. אני מודה הייתה לי בעיה, אבל אף אחד לא באמת נפגע ממנה, אז למי אכפת?
עכשיו אנחנו קופצים להווה. אני אדם בוגר עם עבודה (נחשו איפה – בקרביץ), יש לי מכונית פשוטה, ואני גר עם חברה שלי (בדירה שלה ) שאני מאוד אוהב (כבר 6 שנים). בסך הכל בן אדם רגיל ... אבל אני עדיין אוהב סיכות. העבודה בחנות עם חדר אספקה מלא סיכות היא בעיה חמורה.
הייתי מבלה את הפסקת הצהריים במחסן, פותח ארגזים ומפרק סיכות כדי לספק את עצמי לפני שאני חוזר לעבוד. זה הלך כל כך רע במשך כמה שנים עד שהמנהל שלי החליף את הספק שלנו מכיוון שכל הקופסאות שלנו התפרקו באופן מסתורי...
אז הייתי חייב להפסיק לעשות את זה שם ולמצוא מקור אחר שיספק לי סיכות. בהתחלה הזמנתי מאליאקספרס, קניתי 10 קרטונים של סיכות בכל פעם, בערך 60 שקל לקרטון. זה לא הספיק. ואז התחלתי להזמין 20 קופסאות ואז 40. חברה שלי כל הזמן הסתקרנה ושאלה: "למה אתה קונה את כל הסיכות הדפוקות האלה??". אז תירצתי לה שאם אני משיג לבוס שלי סיכות במחיר יותר זול ממה שהוא משיג אז הוא יתן לי בונוס במשכורת.
כמובן שהתירוץ הזה לא תפס להרבה זמן ואז הייתי חייב לחשוב על תירוץ אחר.
במשך כמה חודשים התחלתי להשתמש במזומן רק בחנויות של ציוד משרדי בעיר וגם מחוץ לעיר. הייתי יושב במכונית ומפרק סיכות לפני שהייתי נוסע לחנות הבאה. התחלתי להישאר בחוץ עד מאוחר וכל פעם אמרתי לחברה שלי שאחזור בקרוב לדירה, כדי שאוכל לקנות עוד סיכות מחנויות שונות. פתחתי כרטיס אשראי חדש כדי להזמין איתו באינטרנט כדי שהיא לא תדע אבל היא תפסה אותו בדואר. היא חשדה בגלל שהדברים לא הסתדרו לה.
חברה שלי שאלה אם יש משהו שאני רוצה לספר להם, ולומר את האמת על הבעיה שלי. התיישבתי וכל הזמן אמרתי "על מה אתם מדברים??" עד שאמא שלי אמרה "כפרה, ראינו את התמונות". ואז חברה שלי אומרת לי שהלילות המאוחרים שלי, התירוצים והמוזרות הכללית ביחס לכרטיס האשראי וכמה דברים קטנים אחרים גרמו לה לשכור חוקר פרטי (שזאת חברה שלה בעצם).
החברה הזאת עקבה אחריי לחנויות ציוד משרדי שנסעתי אליהן וצפתה בי נכנס למחסן של החנות, קונה משם קרטון ועושה עם זה משהו באוטו. בעיקרון זה נראה כאילו הייתי סוחר סמים של אופיס דיפו שמשתמש בעצמי בחלק מה"סמים". בשלב זה חברה שלי התחילה לבכות ואבא שלי הניד את ראשו. הייתי צריך לטהר את השם שלי וכל מה שיכולתי לעשות זה לגמגם: "אני ... אני אוהב סיכות."
המבט של ה- WTF שקיבלתי אחר כך הפך לחוסר אמון, אחר כך לדאגה, ואז להתקפי צחוק כשהראיתי להם את המכונית שלי ... יצאתי מזה נקי. גיביתי את זה כשהראיתי להם את הקופסאות הסודיות שלי עם סיכות משומשות במחסן והסברתי לחברה שלי את הרכישות בכרטיס. כרגע הדאגה היחידה שלי היא אבא שלי. הוא לא צחק - פשוט נד בראשו כל הזמן באכזבה מבלי לומר מילה.
תאמינו או לא, אני חושב שמפגשי טיפול בהתמכרויות יכולים לעזור, זה מה שחברה שלי הציעה לי ביום שאחרי. אני אשקול ברצינות אם לעשות את זה, אבל החדשות הטובות הן שעכשיו אני יכול לקבל "שעת סיכות". ברגע שאגיע הביתה אחרי העבודה התקציב שלי לפרק סיכות יהיה מוקצב על ידי חברה שלי מהיום והלאה.
אולי יעניין אותך גם:
my_fail_date באינסטגרם