בגדתי בו, הוא מתעלל בי מאז ואני לא רוצה לפנות למשטרה...
בגדתי בו, הוא מתעלל בי מאז ואני לא רוצה לפנות למשטרה...
הוא היה סטודנט במכללה שלי. אני הייתי שנה א' במדעי התזונה והוא היה שנה ב', עברנו את אותו מסלול הלימודים. הכרתי אותו באחת ההפסקות וגליתי שהוא אדם חכם, ג'נטלמן ומבריק מבחינה אקדמית. הוא עזר לי ללמוד ונתן לי את הספרים והסיכומים שלו ואפשר להגיד שבזכותו קיבלתי ציונים טובים. כל פעם שהייתה לי שאלה הוא ענה לי עליה בשמחה. אפילו הוא היה לומד איתי ביחד לבחינות שלי ומוותר על הזמן האישי שלו, בשבילי.
לאט לאט הקשר בנינו נהיה רומנטי, אבל לא נכנסנו למיטה. הוא התחיל להוציא אותי לדייטים, היינו מבשלים ביחד אצלו בדירה ובילינו המון זמן ביחד. אחרי תקופה מסויימת ואחרי שסיימנו את תקופת המבחנים, נסענו להורים שלו והוא הציג אותי בפניהם בתור ידידה שלו, ולא משהו מעבר לזה. הוא טען שהזמן אצל ההורים שלנו יתן לנו יותר זמן להתחבר בתור בני אדם. אחרי שבוע בערך נכנסו למיטה, התחברנו פיזית ונפשית ואז הכרזנו על עצמנו כזוג רשמי.
עברנו לגור ביחד ואז התחלנו את השנה האקדמית החדשה שלנו. הפעם לא היה לו הרבה זמן אליי כי הוא התחיל לעשות מלגה שתעזור לו לממן את השנה האחרונה, כך שהוא כמעט לא היה בדירה וכמעט לא התייחס אליי כשחזר, כי היה לו מלא חומר להשלים. הוא היה חוזר עצבני ועייף וכל מה שהיה אכפת לו זה רק אם הכנתי לו אוכל. לאט לאט האהבה בנינו התפוגגה והתרחקנו.
אחרי שיחה עמוקה שהייתה בנינו הוא הציע לי שניסע לאכול פיצה בקניון. קפץ לי הלב ובהתחלה היססתי אבל בסוף הסכמתי ואמרתי כן. נסענו לשם ובאמת היה לי כיף, מזמן לא נהניתי ככה, שכחתי איך זה לבלות עם בן זוג וזה הרגיש לי כאילו אנחנו מכירים שנים. לא האמנתי שאני אעבור את הגבולות שלי אבל זה קרה. הוא הציע לי שנקפוץ אליו לדירה.
ברגע שהוא סגר את הדלת הסתערנו אחד על השנייה. הרגשתי שהלב שלי נולד מחדש והרגש שהיה כבוי אצלי התעורר. לא הורדנו את הידיים אחד מהשנייה. נשארתי אצלו שעתיים ואז הייתי חייבת לחזור לדירה כי לא רציתי שבן הזוג שלי יחשוד. האמת שלא הרגשתי בכלל רגשות אשם, הרגשתי שזה היה צריך לקרות. לא תכננתי להיפרד מבן הזוג שלי בשבילו אבל כן רציתי להישאר בקשר עם אותו בחור.
עברו ככה כמה שבועות שבהם נפגשתי עם אותו בחור ואז בן הזוג שלי התחיל לחשוד שמשהו לא בסדר. את כל מה שעבר עליי פרקתי לאותו בחור אז בן הזוג שלי כל הזמן היה שואל: "אז אין לך מה לספר לי יותר? את ממש שקטה בזמן האחרון". והאמת שגם כבר פחות נמשכתי אליו במיטה. הוא שיעמם אותי. כשהייתי איתו דמיינתי את הבחור ממדעי המחשב.
יום אחד כנראה לבן הזוג שלי כבר נמאס מהיחס שלי והוא ממש ממש חשד אז הוא פשוט לקח את הפלאפון שלי והתחיל לחטט לי בהודעות. לא היה לי מושג שהוא ידע את הסיסמה שלי. הוא כמובן ראה את ההתכתבויות שלי עם אותו בחור שהיו די מיניות והיו בסגנון של: "מחכה כבר שתבואי אליי כדי ש..." וכו'.
בחיים לא ראיתי אותו עצבני ככה. הוא נהיה אדום, קפץ עליי, משך לי בשיער והפיל אותי על הריצפה. הוא התחיל לבעוט לי ברגליים וצרח: "ידעתי!!! חתיכת כלבה!!! אני אהרוג אותך!!!" ואז פתח את המגירה ושלף כפית.
לקח לו כמה שניות להתחרט ואז הוא החזיר את הכפית למקום. בשלב הזה כבר בכיתי בטירוף. התנצלתי בלי הפסקה ובכיתי: "בבקשה אל תעזוב אותי. אני מצטערת. אני אוהבת אותך". אבל זה לא מנע ממנו לפתוח את הדלת של המקרר ולסגור אותה בחוזקה על הראש שלי. זה כאב לי ממש אבל אני יודעת שכאב לו יותר. זה לא מגיע לו. הוא היה כל כך טוב אליי.
במשך כמה ימים הוא לא דיבר איתי ובכה המון. בכיתי ביחד איתו. ניסיתי לחדש את האמון בנינו וזה היה קשה מאוד. לקח לו זמן לחזור לדבר איתי וגם רוב הדיבורים שלנו היו ריבים. בכל זאת עדיין אהבתי אותו. לא התחרטתי על הבגידה, התחרטתי שהוא ידע מזה. הוא נהיה אובססיבי אליי ולפלאפון שלי, הוא בדק את ההודעות שלי כל כמה שעות והיו לו את הסיסמאות לאינסטגרם ולפייסבוק שלי. כשלא הייתי בבית הוא התקשר אליי כל חצי שעה. כל פעם שחזרתי הביתה הייתי עוברת תחקיר על מה שעשיתי באותו יום.
אם מישהו מהתואר היה שולח לי הודעה הוא ישר היה קופץ ושואל: "מי הוא? איך את מכירה אותו? למה את מדברת איתו כל כך הרבה זמן?" וכו'. פעם אחת כשחזרתי לדירה אחרי יום ארוך, הוא הסתכל לי על השפתיים ואמר: "כשיצאת היום בבוקר השפתון היה אדום ועכשיו הוא ורוד. עם מי התנשקת??? שוב בגדת בי???" ואז הוא העיף לי סטירה.
השיא היה כשערב אחד כשידיד מהתואר החזיר אותי בטרמפ לדירה. בן הזוג שלי ראה את זה והתחרפן, הוא יצא אלינו והלך לחלון של הנהג. "תגיד אין לך בושה?? אתה לא יודע שיש לה חבר??". הוא ענה: "ברור שאני יודע אחי, רק הקפצתי אותה כי היא ביקשה ממני, הכל טוב". לפני שהוא יעשה משהו שהוא יתחרט עליו יצאתי מהאוטו ולקחתי את בן הזוג שלי לצד. אמרתי לידיד תודה ושהכל בסדר ואז הוא נסע. בן הזוג שלי צעק: "פעם אחרונה שאת חוזרת בטרמפים!" ואז נתן לי בוקס לעין ונפלתי על המדרגות.
באותו יום כבר נשברתי. בכיתי בלי הפסקה. אני באמת אוהבת אותו ואני רוצה להמשיך להיות איתו אבל אני לא מסוגלת יותר עם האלימות שלו. אני יודעת שפגעתי בו מאוד ושזה מגיע לי אבל זה כבר יותר מידי בשבילי. יום למחרת קמתי עם פנס בעין ולא הגעתי יותר משבוע למכללה עד שהוא עבר לי, כי לא רציתי שישאלו שאלות על איך זה קרה. אני באמת אובדת עצות ואני לא רוצה לפנות למשטרה כדי שהוא לא יסתבך.
איך אני יכולה לגרום לו להפסיק? איך אני יכולה לגרום לו לשוב להאמין בי? יש מישהי שקרה לה משהו דומה ויודעת מה לעשות במצב הזה? אני באמת מבקשת שלא תפנו למשטרה, אם הייתי רוצה הייתי פונה אליהם בעצמי... זאת לא אופציה בכלל בשבילי.
אולי יעניין אותך גם:
my_fail_date באינסטגרם