בדיקות הDNA שהרסו לי את החיים. אל תיפלו לזה

היי פיילוש, קרה משהו רציני במשפחה שלי ואני מרגיש ממש חרא בגלל זה כי זה די באשמתי. אני כותב לך בדיוק מה שקורה עכשיו אצלי בבית כי אני פשוט חייב לפרוק הכל ואני רוצה שכולם יקראו ולא יעשו את הטעות שאני עשיתי.

בת הדוד שלי סיפרה לי על הטרנד החם שהולך בארה"ב בחודשים האחרונים שזה בדיקות DNA של חברות מסחריות. בטח לא שמעתם על זה אז אני אסביר לכם איך זה עובד: פשוט יורקים לתוך מבחנה עם תמיסה שמשמרת את הרוק, שולחים למעבדה של החברה והתוצאות מתפרסמות באתר שלהם אחרי זמן מה. בתוצאות חושפים את המקורות של האנשים, את מסלול הנדידה של השורשים שלהם וגם אולי מוצאים קרובי משפחה אבודים.


אז אבא שלי ואני ממש התלהבנו והחלטנו להזמין את הערכה הזאת לארץ. בהתחלה התבאסנו כשגילינו שבארץ זה לא חוקי ואי אפשר להזמין את זה דרך החברה, אבל מצאנו דרך לעקוף את זה (שאני מעדיף לא לפרסם אותה כאן כדי שאתם לא תידפקו כמוני). קיבלנו את הערכה, השתמשנו בה ושלחנו אותה בחזרה לחו"ל.

קיבלנו את התוצאות שלנו לפני מספר ימים ונכנסתי לאתר שלהם במדור קרובי ה- DNA כדי לבדוק את ההתאמות שלי. באתר היה כתוב שאבא שלי חולק איתי 29.2% DNA בלבד, וצויין שהוא אח למחצה, שזה כמובן בלתי אפשרי. בת הדוד שלי גם עשתה את הבדיקה לא מזמן והיא חלקה איתי 24.6% DNA שזה אומר שהיא צריכה להיות אחותי למחצה. ואנחנו אמורים לחלוק בערך 12%, אם אנחנו בני דודים.

לא יכולתי לחשוב על קשר גנטי שיסביר את מה שאני רואה והיו לי ספקות ברמת הדיוק של האחוזים, אז שלחתי מכתב לחברה כדי לוודא אם זה באמת נכון או שיש סיכוי לטעות... הם ענו לי שהאחוזים המשותפים מדויקים ביותר ואין סיכוי שיש טעויות. ההסבר המציאותי היחיד לדברים שראיתי היה שדוד שלי, אבא של בת הדוד שלי, אח של אבא שלי, הוא אבא שלי.


המציאות פגעה בי חזק והרגשתי שקיבלתי את הכאפה של החיים. התחלתי לחשוב מחשבות אובדניות. ישבתי בחדר שלי שעה בהלם ואז הייתה לי תחושת כעס. הייתי צריך כמה תשובות.

מבלי אפילו לחשוב, יצאתי מהחדר בריצה כדי לדבר עם אמא שלי. אמא שלי היא אשת עסקים ולעיתים קרובות היא לא בבית בגלל העבודה שלה. לא היה לה מושג שאבא שלי ואני עשינו את אחת מהבדיקות האלה. לי ולאמא שלי מעולם לא הייתה לי מערכת יחסים 'רגילה'. היא תמיד הייתה ממוקדת בעבודה שלה ואבא שלי גידל אותי בעיקר.

שאלתי אותה בכעס אם היא בוגדת באבא עם דוד שמעון (שם בדוי כמובן). מעולם לא ראיתי את הצבע מתנקז מהפנים של מישהו כל כך מהר. היא עשתה פרצוץ תמים ומטומטם ואז מילמלה: "איזו שאלה זו? ברור שלא." סיפרתי לה הכל: הבדיקה, אחוזים, התאמות DNA, וכו'. היא נפלה לריצפה בבכי והתחננה שלא אספר לאבא.

השארתי אותה שם וחזרתי לחדר שלי. התקשרתי לבת הדוד שלי (שעכשיו אנחנו חצי אחים) וסיפרתי לה הכל. היא סיימה את השיחה בצרחות ובבכי. אבא (שעכשיו דוד שלי) חזר הביתה, נכנס לחדר שלי ושאל מה לא בסדר עם אמא. אמרתי לו הכל. הוא לא הוציא מילה. הוא עזב את החדר ואני נעלתי את הדלת.

במשך השעות האחרונות שמעתי את כל המשפחה שלי מתפרקת מחוץ לדלת. ההורים שלי התווכחו עם סבא וסבתא שלי שהגיעו בהתראה קצרה ומיהרו לראות מה קורה. דוד שלי (עכשיו אבא שלי) ואישתו הופיעו זמן קצר אחר כך ואני די בטוח ששמעתי את אבא שלי ודוד שלי נכנסים למאבק פיזי כלשהו. כולם בהיסטריה.


אני מרגיש חרא. מה שקרה בניהם לא אשמתי אבל אני לא יכול שלא להרגיש שזה הכל בגללי. אם הייתי כל כך סקרן ומשועמם, כל זה לא היה קורה. הייתי צריך להקשיב לכתבות האלה שאמרו שהבדיקה הזאת לא חוקית בארץ בדיוק בגלל מקרים כאלה. אבל חלק אחר ממני שמח לדעת את האמת.

אני מפחד מידי לצאת החוצה. אני אפילו לא יודע מה יהיו התוצאות של כל זה. הקול היחידי שאני שומע בבית עכשיו הוא הבכי שמגיע מדי פעם מאמא שלי, ואני בטוח שאבא שלי לא יוצא מהבית.

החיים שלי בזבל.